<h1>שיטה לחכמי איוורא — נזיר</h1>
<h2>דף פב מא</h2>
[נזיר י"ב ע"א] איתיביה ר' שמעון בן לקיש לר' יוחנן קן סתומה שפרח אחד ממנה לאויר העולם, או שפרחה לבין חטאות המתות, או שמתה אחת מהן, יקח זוג לשני ואלו שאר קינין בעלמא מתקנן, ואמאי כל חדא וחדא נימא היינו הא. פי' זב וזבה יש להן להביא שני פרידין אחד לחטאת ואחד לעולה, וכן מצורע בדלות ויולדת בדלות, וכן שמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו בדלות, כל אלו מביאין שני פרידין אחת לחטאת ואחד לעולה. וצריך לפרש אי זה מהן הוא לעולה ואיזהו לחטאת. וכשהפריש שני גוזלות סתם, ועדיין לא פי' איזו מהן לחטאת ואיזו מהן לעולה, זו היא קן סתומה. ולעולם אין קן פחותה משנים, וכשהקן היא סתומה ופרח גוזל אחד מהן לאויר. כלומר שהלכה לה, או שנתערבה אחת מהן לבין המתות. כלומר לאותן העומדות למיתה כגון שמתו בעליהן או נתכפרו באחרת דקי"ל ימותו. או שמתה אחת מהן יקח זוג לשני. פי' ואח"כ יפרש אותן ויעשה אחד לחטאת ואחד לעולה. ולהכי נקט קן סתומה, משום דאם היתה קן מפורשת, ופרח אחת ממנה לאויר או שמתה ואין ידוע אי זה מהן הלכה אם החטאת או העולה שתיהן הופסדו. ואי איפשר לו ליקח זוג לשניה, אלא אם כן הוא ידוע, אותה שפרחה אם היתה החטאת או העולה. דאם אינו ידוע ימות השני הנשאר, ואין לו תקנה להקרבה, דעולה נעשית למעלה וחטאת למטה. ומ"ה ניחא ליה למינקט בקוצר סתומה ופרח אחת מהן דבקן סתומה אין צריך לדקדק כלום. הא שאר קינין דעלמא מתקנן. לאדם זה שפרח מקנו גוזל אם יצטרך להביא משום חובה אחרת. ואמאי נימא כל חדא וחדא. דשאר קינין בעלמא. הינו הך. דפרח לאויר העולם, וכשירצה להביא קן אחד לחובה שמא יביא אותו שפרח כבר, והיה קדוש לדבר אחר, ואינו מועיל לכפרה זו שמביא בשניה אחר שנתפרש לחובה אחרת, דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין, ולא קנסינן ליה (אלא) על שלא שמרו יפה. וא"ת דילמא כיון דפרח פקע קדושתיהו והוי חולין. וי"ל דבפרק שילוח הקן [חולין קל"ט ע"א] אמרינן דאם הקדיש פירות שובכו ומתו לא פקע קדושתיהו ולעולם הן הקדש. וא"ת מ"מ נימא דכיון דאפרח בטלה הפרשתו, דהכי נמי אמרינן פ"ק דזבחים [ו' ע"ב] מידי דהופרש לחוב זה ואבד כשר לחוב אחר. וי"ל דמ"מ שפיר קאמר תלמודא דאם איתא לר' יוחנן כי היכי דאסור בכל הנשים מטעם קנס, ואע"ג דקרובות של האשה שנתקדשה בטלין ברוב. הכי נמי הוה לן למיקנסיה ולשוויי עליה כל העופות באיסור. וי"מ ואמאי מתקנן שאר קינין. לעלמא. לימא כל חדא וחדא דשאר קינין דעלמא היני הך דפרח לאויר העולם, ונמצא מתכפר בקרבן חברו, דהא אמרת אסור בכל הנשים בעולם.
[נזיר י"ב ע"א] אמר ליה ר' יוחנן קאמינא לך אנא אשה דלא נידא. פי' אלא קבועה בביתה, וכשבא השליח לקדשה הוה ליה קבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ואמטו להכי אסור בכל הנשים שבעולם. ואמרת לי איסורא דניד. שהעוף מידדה הוא ואינו קבוע, וכל דפריש מרובא פריש, ואפי' אם יקח אותו בתוך הקן, כיון דמידדה וניד לאו קבוע הוא. וכי תימא הכא נמי. גבי אשה. ניד. דאימא בשוקא אשכח איתתא וקידשה. י"מ השליח בשוק מצא אשה וקידשה דניד. [וקשה] דמ"מ אחיותיה וקרובותיה היו קבועות באותה שעה. לכך יש לפרש דקאמר מקידושין שבא המשלח שוב לקדש אשה לעצמו, דכיון שהאשה בשוק, יש לנו לומר שהיא מרובא דעלמא, ואינה מקרובות של המקודשת. התם הדרא לניחותא גבי קן מי הדרא. פרש"י ז"ל גבי אשה אחר שקידשה בשוק תבוא אל ביתה, ואיך יבא עליה במקום קביעות. אבל גבי קן מי הדרא, אינו חוזר אל קנו הראשון, שדרך עוף להיות בקן זה ואח"כ בקן אחר, אבל אשה הדרא לביתה הראשון, כך פרש"י ז"ל. ולפי' זה משמע דבעינן קבוע במקום ראשון שנולד הספק וזה לא מצינו. ועוד יוליכנה למקום אחר שלא היתה שם מעולם. וי"מ אנא אמינא אשה דלא נידא דבשעה שקידש השליח האשה היתה קבועה וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. אבל גבי קן כשפרח היה ניד ולא היה שם קבוע. וכי תימא באשה נמי ניד דאימר [בשוקא אשכח וקדיש, בשעה שקידש השליח היו כל קרובתיה בשוקא. התם הדרא לניחותא, וכשבא המשלח לקדש אז הן קבועות. גבי קן מי הדרא, ואפי' יקחנה בקן היא מותרת דבעוף לא שייך קביעות].
